coaching

coaching

מספר טלפון

04-6935062

מאמרים לפי נושאים

מבוא לתקשורת אמפטית המקדמת אימון קונפלואנטי

מבוא

רבות מדובר על אפקטיביות אימון. נראה, כי כדי להשיג אפקטיביות באימון יש צורך ביחסי מאמן-מתאמן, המתבססים על תקשורת אמפטית. תקשורת אמפטית מהווה את אחד מעמודי התווך של תפקוד אפקטיבי בעבודה ובחיים. המודל "תקשורת אמפטית" מתבסס על תפיסה שפותחה על ידי ד"ר מרשל רוזנברג בארה"ב (2005).

מהי תקשורת אמפטית?

זוהי דרך תקשורת, שמשמעותה זיהוי האני אצל האחר. בתקשורת זו קיים תהליך של השתקפות או מצב, שבו אדם מדמיין את הרגשות שהשולח חווה בכל הקשור למאורע או למצב הנתון. רמה עמוקה זו של תקשורת מנסה לזהות, לקרוא ובמידה מסוימת אף לחוות את רגשותיו של השולח. אמפטיה מאפשרת למתקשרים לעבור מנבדלותם, ולו רק לרגע, ולחוות פגישה אמיתית. לחוויה זו כוח ריפוי ניכר.

משפטים המאפיינים תקשורת אמפטית הינם למשל: "אני מבין/ה שאת/ה מרגיש/ה…" ; "זה סביר בעיני…". מכאן, שהמודל ל"תקשורת אמפטית" מסייע לפרט להבחין בין עובדות לבין פרשנויות, המבוססות על התפיסות ו"תמונות העולם" הייחודיות לו, מסייע להכיר את הצרכים שלו ושל האחר ומסייע למצוא דרכים יצירתיות לתת מענה למכלול הצרכים שלו ושל אחרים. המודל מסייע גם בהבנה טובה יותר של הרגשות וויסותם כדי לנהל תקשורת אפקטיבית .

המודל נותן כלים מעשיים להתמודד עם:

• אבחנה בין עובדות לפרשנויות .

• מודעות לרמת הטעינות הרגשית שבה הפרט מצוי וויסותה .

• ברור הצרכים של הפרט ושל האחר במצב הנתון.

• מענה המתרגם צרכים לבקשות ממוקדות.

• הבנה שתקשורת אפקטיבית צריכה לתת מענה לכל הנ"ל.

הכלי החשוב ביותר המצוי בידי המאמן ליצירת תקשורת אמפטית הוא הנוכחות שלו בעצמו. נוכחות לפי תפיסתנו היא "להיות נוכח", דהיינו, הרחבת העצמי לדרגת שימוש גבוהה ביותר. בשפתנו מדובר באימון קונפלואנטי .  תהליך אימוני, המעורר אצל המתאמן אנרגיה מניעה למימוש של מטרות אישיות או קבוצתיות.

נראה, כי הניסיון להגדיר ולכמת "נוכחות" נדון מראש לכישלון. זהו אינסטינקט בסיסי המצוי בנו, ובו אנו משתמשים או אותו מדכאים בהתאם לאופיינו ולניסיון חיינו.

תפיסות האימון המקובלות הושפעו רבות מגישות הטיפול של זיגמונד פרויד. על פי תפיסתו, על המאמן לשאוף להישאר פסיבי ככל האפשר ואובייקטיבי כאשר הוא עובד עם לקוח. על פי פרויד ואחרים אם המאמן לא יהיה מופרד ומרוחק דיו, הניסיון האישי שלו יהווה "רעש" שיפריע על תהליך האימון.

מחד, מפחיתה תפיסה פרדיגמאטית זו בערך תחושות המאמן וחשיבותן לעבודת האימון. מאידך, מציין יונג (בר אל, 1987), כי בכל אדם קיימות שתי ישויות; הפרסונה והצללים. הפרסונה היא הישות אותה אנו מציגים בפומבי. היא ה"מסכה" שלנו. מאחוריה חבויים הצללים, המציינים את האני האמיתי שלנו. בעבודת ההדרכה המאמן חייב לחדור מבעד למעטה המסכה, להגיע לאני האמיתי ולעבוד עימו. שינוי אמיתי מחייב אני אמיתי.

אחת הדרכים להגיע לאני האמיתי של המתאמן באימון היא באמצעות שיתוף עם האני שלנו. זו פרדיגמה חלופית. פרדיגמה, המציעה גישה סובייקטיבית, בה המאמן משתמש בעצמו האמיתי וברגשותיו ככלי לביצוע דיאלוג בונה צמיחה אמיתי, עם האני של המתאמן. תהליך כזה, יש עימו הבטחה, שהאמן יגע במהויות האימון האמיתיות ויביא ויזמן למתאמן הזדמנות לצאת מעמדת נבדלותו ולחוות את עצמו במלוא הדרו.

 התהליך הקונפלואנטי המוצע הינו תהליך "קסום" של טרנספורמציה אמיתית של פרטים, צוותים וארגונים. לדוגמה, מאמן צריך לקדם מחויבות צוות לביצוע פרויקט מסוים. גישת הבקרה שימשה אותו היטב בעבר אך היא מוגבלת ועוסקת ב"מסכה". בפנימיותם מצויים המתאמנים במקום אחר. שיחה אמיתית של המאמן על מה הוא מרגיש, יש עימה הזדמנות להשרות תהליך, שיביאו את המשתתפים לתחושות משלהם יכול להביא מתאמנים לזרימה . תחושות זרימה אלה יאפשרו להם להשתהות ולחשוב על הזדמנויות למימוש צרכיהם האישיים ועל הזדמנויות לצמיחה אישית במהלך. בכך, יתחבר פרויקט "חיצוני" למנוף "פנימי" המוביל לצמיחה. הגברת המודעות נעשית בדיאלוג קונפלואנטי תוך שימוש של המאמן באני שלוו וברגשותיו ככלי.

מאמר מבוא זה מציע מספר תובנות כיצד יכול מאמן לסייע למתאמן לזהות רצונות וצרכים אישיים המאפשרים פיתוח של הובלה פתוחה יותר. הובלה, המתמודדת טוב יותר עם סוגיות הקשורות בהתנגדות לתהליכי האימון.

לתהליך זה שלושה מאפיינים כללים:

1. שילוב הנוכחות של המאמן עם מרכיבי עצמי רגשיים וניצולם ככלי אימוני.

2. שימוש מושכל של המאמן בכלים תהליכיים כמו מעגל הלמידה ויחידת העבודה באימון (נוויס, 1997 , סמיוביץ', 2007).

3. שליטה בתהליך עבודה, המכוון ומפתח תהליכי מודעות מתאמנים. מודעות זו מתמודדת עם התנגדויות ותקיעות.

שלושה מאפיינים אלה פותחים פתח ללמידה משמעותית מופנמת, לאפשרויות חדשות מבחינת תוצאות האימון.

מקורות גישה זו אצלנו הם בהנחיה בגישת הגשטאלט, המתמחה בפיתוח מודעות לאפשרויות והבחירות של הפרט להשגת גיבוש עצמי וסיפוק. גישת הגשטאלט יכולה להיקרא "אימון לשינוי ". בכך, אנו מכוונים לתהליך של טרנספורמציה אישית מתוך מודעות וגיבוש.

1. מהותה של הנוכחות

מרכיב עיקרי לתקשורת אמפטית "דרך הלב" הוא ה"שימוש אותו עושה המנחה בעצמו כ"כלי אימון" )סמיוביץ' 2007) במהלך ההתערבות כזה, המאמן מבסס נוכחות המגבירה את מודעות המתאמן. גישה זו אינה ניתנת ללמידה שכלתנית, מאחר ולכל מאמן יש סגנון אישי, אותו הוא צריך לחשוף, לפתח ולטפח.

לצורך כך צריך המאמן לחשוף עצמו לתצפיות של עמיתים, שישקפו לו מהם המהלכים המאפיינים את סגנונו המיוחד בהם מצויה הזדמנות להגברת מודעות המתאמן. שיכלול היכולות מאפשר למאמן לבנות לעצמו כלים, המקדמים התערבות ומעוררים אינטימיות ואמון עם המונחים.

נראה כי שיתוף המתאמן ברגשות המאמן מהווה נקודת מוצא לאמון ואינטימיות. אמון ואינטימיות מעודדים את המתאמן לגלות יתר נכונות לקחת על עצמו סיכון אישי, שבמצבים אחרים המתאמן היה נמנע ונזהר ממנו.

יש הטוענים, שאמון ואינטימיות הם אבני היסוד של אימון טוב דיו. מכאן, שהיכולת של המאמן להשתמש בעצמו בכדי לקדם את מתאמניו היא אבן יסוד למומחיות באימון. מומחיות זו מצריכה הרבה מאד ידע וניסיון של למידה ברת קיימא והובלת תהליכי שינוי. כמו כן, מומחיות זו הינה רב ממדית, כוללת יצירת גירויים, אבחנה דקה של תחושות פיזיות, רגשיות ואינטלקטואליות, וגורמים רוחניים הקשורים בנפש האדם.

היכן מתחילים? מתחילים במודעות עצמית של המאמן; עוצמות, יכולות, ערכים, התנהגויות, רפרטואר אינטלקטואלי, חולשות, פגיעויות, אמונות וידע על הנוכחות הפיזית. בשלב הראשון הנוכחות של המאמן מתחילה במודעות עצמית, קבלה עצמית, בעלות, אחריות ומחויבות לנוכחות שלו בשדה האינטראקטיבי.

תקשורת אמפטית כמו אימון טוב דיו, מאופיינת בעובדה שאין בה מה שמתקיים בתקשורת הרגילה, כלומר, אין הערכה, ביקורת, השוואות, הכללות וכד'. כמו כן אין פרושים למה שנאמר או נעשה אלא ישנה התייחסות עובדתית.

בשלב הבא ממשיכים בזיהוי נושאים וכיוונים לאימון אפקטיבי. דהיינו, כיוונים שיש עימם אנרגיה ומשמעות למונחה ולמנחה. אנרגיה זו היא הבסיס ליצירת האפקטיביות בהדרכה.

ניתן לזהות ארבעה שלבים אותם עובר המאמן בשימוש בעצמו ככלי להדרכה המזהה תהליך אפקטיבי:

קליטה מעמיקה: המאמן מתבונן ומקשיב והופך להיות מודע למה שהוא רואה, שומע, מריח, טועם וחש מבלי לתת לזה כל פירוש.

מודעות לרגשות: המאמן מפתח מודעות למה הוא מרגיש כאשר הוא נחשף לתחושות אותן הוא קולט. הוא מזהה מה הוא מרגיש, היכן, ומתאר זאת מילולית.

מודעות לצרכים: המאמן מפתח מודעות מה באמת חשוב לו במערך היחסים עם המתאמן.

חשיפת הנושא הראוי לאימון: המאמן משקף את שעלה בשיחה ומעודד את המתאמן לבחור כיוון פורה להמשך האימון. המתאמן מגיב, וממכלול הנושאים שהועלו בשיחה נבחר כיוון להמשך עבודה. הזיהוי יעשה באמצעות בחינת האנרגיות שהנושא מעורר בשניהם.

חשוב לעבור משלב לשלב ולא לדלג. בתחילה זה נראה מלאכותי מאחר ואיננו רגילים לסוג תקשורת כזה, אך עם תרגול ניתן לפתח מיומנות גבוהה, שתאפשר למאמן לשפר בצורה משמעותית את רמת האפקטיביות של התקשורת הבינאישית.

הנחות יסוד

אימון  בגישה זו מניח, כי ההתייחסות למתאמן מכוונת מלכתחילה כאל אדם מתפקד, כולי, בריא בעל משאבים פנימיים המוערכים בסביבה. זאת, בניגוד לגישת התרפיה המתייחסת לקשיי ההסתגלות של הפרט בסביבה.

מכאן, שמהות האימון היא להביא את המתאמן לתהליך שינוי כזה, בו הוא יחווה גדילה וצמיחה. מדובר בתהליך של עבודה על כל אשר תוקע ואינו מאפשר התקדמות לקראת הצמיחה והמימוש העצמי. גישתנו זאת דוחה את המושג "סוכן שינוי" במובן של מאמן המעודד ולפעמים מכריח את המתאמן להשתנות. אמונתנו היא, שהשינוי אינו חל בניסיון, בתיקון ובשכנוע של המונחה. השינוי בא מתוך תובנה פנימית הבאה לאחר אובדן דרך רגעי בה המתאמן תוהה מי הוא ומה הוא רוצה. בסיסים אלה הכרחיים לביצוע השינוי.

מכאן, מודל השינוי על פי תפיסתה של סמיוביץ' (2007),כדי להביא לשינוי אמיתי, על המאמן לעסוק עם המתאמן בשאלות: מי הוא? מה הוא רוצה? כיצד הוא יכול להשיג זאת?. העיסוק בשלוש השאלות מתחיל בתהליך בוננות מעמיק, המאפשר למונחה לזהות רבדים של אי נחת, זו, המביאה לצורך באימון. תפיסתנו זו מדגישה, כי על מתאמנים להגיע למודעות מהם ההתנהגויות, התבניות והקביעויות בחייהם שמונעים מהם להרחיב גבולות ולשכלל את יכולתם לממש את עצמם. ללא מודעות עצמית זו, שום צעד לא יוביל לשינוי המיוחל. .

לפיכך, המאמן אינו סוכן שינוי אלא סוכן מודעות, המעודד מתאמנים להגדיר מה חשוב להם, מה הם רוצים, מה חוסם אותם ומה עליהם לעשות כדי להשיג את מאווייהם.

שוני נוסף מהגישות המקובלות באימון והוא היחס להתנגדות ותקיעות. הגישה אימון רבות בהתנגדות ובתקיעות משהו שיש לגבור עליו. בגישתנו האימונית הזו, התנגדות או תקיעה היא "בעד" המתאמן ולא "נגד" המאמן והאימון. זהו שלב טבעי בפיתוח מודעות. אנשים אינם מתגיירים בקלות לעולמות של אחרים. יש לקבל את ההתנגדות בברכה. היא מצביעה על תהליכי שינוי. התנגדות מסמנת, שיש אנרגיה ויש על מה לעבוד. מאחר ואנרגיה היא העניין שלנו באימון עלינו לקבל התנגדות בברכה, להתיידד עימה ולהפכה בעלת ברית בתהליך השינוי.

גישת  האימון הקונפלואנטי תופסת את הרגשות והכישלונות כמבואות לתהליכי למידה וצמיחה. הרגש והכישלון מאפשרים עיבוד נכון בו נוכח המאמן. אדם שלא חווה כישלון מימיו הוא אדם שלא חווה הצלחה מימיו. אדם נטול רגשות הוא אדם נטול אנרגית הנעה לעשייה. על המאמן ליצור "מרחב מוגן" בו המתאמן יוכל לעבד את רגשותיו וללמוד מכישלונותיו. לימוד זה מאפשר למתאמן ליצר עבור עצמו טריטוריה התנהגותית חדשה, ליטול סיכונים, ולמצוא משמעויות חדשות עבורו. גישת הגשטאלט מכנה תהליך זה בין המנחה למונחה "ניסוי". הניסוי הוא הזדמנות עבור המתאמן להגביר את מודעותו תוך התנסות במרחב מוגן בפעולות חלופיות העשויות לקדם אותו לקראת מימוש מטרותיו.

למעשה, אפשר לומר, כי גישת האימון הקונפלואנטי דוגלת בתפיסה של "התאוריה הפרדוקסלית של השינוי" (בייס ,2005, נמצא בסימיוביץ' 2007). דהיינו, ככל שננסה לבקר, לעורר ולתגבר שינוי השינוי יחמוק מאיתנו. השינוי יתרחש כאשר נתמקד במתאמן, ברגשותיו, במאווייו וביכולותיו ללמוד מעצמו. המתאמן הוא, למעשה, ה"מומחה" הגדול ביותר לעצמו. כך, שהתרומה הגדולה ביותר לאימון היא להיות נוכח עימו, לשתף עימו פעולה ולהוות עדות לעבודת המתאמן ולמידתו.

אמונות יסוד אלה מתורגמות לקווי ההנחיה הבאים:

1. על המאמן להתכוון לתחושותיו, רגשותיו ומחשבותיו כחלק מתהליך האימון. האימון עשיר ואפקטיבי יותר כאשר המאמן קשוב לעצמו ומשתף את המתאמן בתחושותיו, רגשותיו ומחשבותיו.

2. על מאמן לזהות התנהגויות ושימושי השפה של המתאמן כך שיהוו כר עשיר להנחיה. המאמן יזהה נכון תבניות וישתמש בהם לרווחת המתאמן.

3. הדיאלוג האמיתי הוא הבסיס ליחסי הגומלין בין המאמן והמתאמן. הדיאלוג האמיתי הוא הבסיס ליצירת אמון ואינטימיות הנדרשים, כדי שהמונחה ירגיש שהוא מצוי ב"מרחב מוגן", בו הוא יכול לפגוש באמת את פנימיותו.

4. מאמן טוב ראוי שיכיר בתקיעות ובהתנגדויות ויתייחס אליהן בכבוד. תקיעה באימון היא שלב, בו המתאמן מתמודד עם איום, הנובע מהצורך לסגל התנהגויות חדשות. התייחסות לתקיעה בכבוד הופכת אותה לכוח מבנה, הנושא אנרגיה לשינוי.

5. על המאמן לתמוך בלמידה תוך התנסות ותנועה של המאמן לקראת פעולה. שלבים אלה הינם שלבים טרנספורמטיביים, בהם המתאמן בונה הקשרים חדשים בחייו. על המאמן להיות קשוב מאד למתאמן ולתמוך בו רגשית וקוגניטיבית, לספק תמיכה ופרשנות במשורה.

6. על המאמן להשתמש באופן מושכל במשוב שלילי ובחינה של כישלונות. עליו לדאוג שהמתאמן ילמד מהם וישכלל יכולותיו בתהליך השינוי.

7. המאמן צריך לשלב באימון  דיונים על הפרספקטיבה הרחבה בה פועל המתאמן (מבט על). המתאמן פועל בסביבה מגוונת רב מימדית. השינוי חייב להיות מתואם עם צרכי המערכת בה הוא פועל. הארה של נושאים הקשורים בהיבטים הכלליים מסייעת להתאמת פעולות המתאמן עם סביבתו.

8. על המאמן לפתח שליטה במיומנויות שימוש בעצמו ככלי להנחיה וישאף להביא את המתאמן לאותו מצב.

9. על המאמן לכבד עבודה עם תרבויות מגוונות, פרספקטיבות שונות ותנאים שונים כחלק ממהות ההנחיה.

מכאן, שכדי להחיות את האימון, נוכחות המאמן צריכה להוות הזדמנות לצמיחה ובניית אקלים מיטיב ,המשרה תקווה המאפשר למידה ושינוי. אקלים זה מתבסס על ההנחה, שלמתאמן תפקיד חשוב ביותר בצמיחתו שלו. בין המאמן והמתאמן קיימת שותפות אמת מכוונת למימוש מטרות בדרך מכוונת תוצאה. הם יחדיו יוצרים למידה והתנסויות מעצימות. מצופה שהמתאמן יהיה סוכן פעיל של למידתו שלו. המאמן מסייע להבהיר ולתמוך את העבודה עליה אחראי המתאמן.

סיכום

אחת הסוגיות המעסיקות מאמנים היא כיצד להביא מתאמנים להבנה פנימית עמוקה מהי הסוגיה הבסיסית בה יש לעסוק באימון כדי לשנות התנהגויות, ללמוד ולצמוח. הכוח של תמיכה של המתאמן לשתף בהווייתו הפנימית ולקבל בהד שהוא בריא, שלם, ובעל משאבים חשובה מעין כמוה לאימון.

גישתנו זו מציעה שהמאמן ישתדל לצרף ולאחד נוכחות עם המתאמן ויתיישר עימו ועם ערכי הבסיס שלו וחייו הרגשיים.

הבסיס לפעולה זו הוא התיאוריה הפרדוקסאלית של השינוי המגדירה, ששינוי אינו חל על ידי ניסיונות להביא את המתאמן למה שהוא איננו, אלא פורץ בעוז היכן שהוא נמצא.

דרך אימון  מיוחדת זו משתמשת במודלים התיאורטיים והקונספטואליים של מעגל הלמידה ויחידת העבודה שמקורם הגישת הגשטאלט (נוויס, 1997). מודלים אלה הינם תבניות פשוטות אך רבות עוצמה היוצרות הזדמנות ללמידה משמעותית באימון.

רק מחייבות להתנסות מתמשכת של המאמן ורפלקציה עצמית שיטתית תביא אותו לשליטה ובעלות על התהליך. בכך יושג הקסם של האימון הקונפלואנטי ומיקסום המקסימות של תהליכי ההנחיה הרגשיים.

ביבליוגרפיה

 בן מנחם ע. (2004), סוף סוף מחילים ללמוד, הוצאת המחבר.

 בר-אל צ, (1996), פסיכולוגיה חינוכית, הוצאת רכס

• Nevis C. E. (1997), Organizational Consulting, Gestalt Institute of Cleveland Pres

• Rosenberg M.B (2005), Being Me, Loving You: A Practical Guide to Extraordinary Relationships. PuddlerDancer Press.

• Siminovich D.E (2007), Gestalt Coaching Enhancing Your Competency.OSD-IGCP Press.

ד"ר עודד בן מנחם

.

הצטרפו אלינו בפייסבוק

הצטרפו אלינו בפייסבוק

חדשות

צור קשר




הבלוג של עודד

הבלוג של עודד

הבלוג של רחל

הבלוג של רחל